מה זה צ'י קונג ?

​"צ'י קונג" היא מילה סינית המורכבת משתי מילים, "צ'י" (qi) שמשמעותה היא אנרגיה, אוויר, נשימה, חיוניות, כוח החיים ו"קונג" (gong) שמשמעותה היא עבודה, תרגול, טיפוח, מיומנות. המשמעות של צרוף שתי המילים "צ'י קונג" היא עבודה עם אנרגיית החיים כדי לגרום לגוף להיות בריא יותר פיזי ומנטלי.  

 

אומנות הצ'י קונג קיימת כבר אלפי שנים והיא הבסיס למרבית אומנויות הלחימה כמו: קונג פו, באגואה, שינג אי, טאי צ'י ועוד. משערים שהמקור של השיטה מגיע מתורות הריפוי השמאניות ומהריקודים והטקסים שלהם עוד מהתקופה של עידן הקרח הניאוליתי. הריקודים והטקסים נועדו לזמן את הרוחות ואת האנרגיה של היקום כדי לרפא ולהתגבר על מכשולים ואתגרים. תנועות צ'י קונג רבות עדיין שומרות על שמותיהם מהטקסים הקדומים האלה, כגון: "העגור פורש את כנפיו",  "הנמר חוזר אל ההר",  "הקוף נסוג לאחור",  "הדרקון שולף את הטפרים" ועוד. התנועות העתיקות הללו התפתחו ככל הנראה מנקודת מבט אבולוציונית ואנתרופולוגית מהחיקויים אחר בעלי חיים.

 

במהלך האלף השלישי לפנה"ס, חואנג די, הקיסר הצהוב שנחשב לאב המייסד של האומה הסינית כתב ספר בצורת דו שיח בינו לבין שריו המכיל שפע של ידע בתחומים רבים, כמו: אטיולוגיה, פיזיולוגיה, אתיקה, פסיכולוגיה, קוסמולוגיה, דיאגנוזה תרפיה ומניעת מחלות. הידע בספר התבסס גם על אותן תורות שמאניות והריקודים והטקסים שנשמרו כל אותן שנים.

 

בשנת 540 לספירה הגיע כומר הודי בודהיסטי בשם בודהידהארמה (דה מו בסינית) לסין להיפגש עם הקיסר כדי לשוחח איתו על בודהיזם. באותה תקופה נזירים בודהיסטים הגיעו מהודו לסין כדי להפיץ את תורת הבודהיזם ולתרגם טקסטים עתיקים מסנסקריט לסינית. הקיסר ודה מו לא הסכימו ביניהם על הדרך להשגת נירוונה ולאחר וויכוחים ארוכים הקיסר גרש אותו מהחצר הקיסרית.

 

דה מו במהלך נדודיו בסין הגיע למנזר השאולין לפגישה עם הנזירים שתרגמו שם טקסטים סנסקריטים. אב המנזר לא הסכים להכניסו ודה מו שלא רצה לעזוב את המקום השתכן במערה הסמוכה למנזר. הנזירים שהתרגלו אליו הסכימו לבסוף להכניסו למנזר. מצבם הפיזי של הנזירים היה לא טוב מאחר שהם בילו את מרבית שעות היום בתרגום הטקסטים הסנסקריטים ובמדיטציה. דה מו שרצה לעזור להם כתודה על הכנסת האורחים, פיתח למענם מספר תרגילים ותבניות לחיזוק גופם שהתבססו על אומנויות לחימה ויוגה שלמד כבן אצולה בהודו, על הספר של הקיסר הצהוב ועל תנועות שמאניות שאותן למד במהלך נדודיו בסין.

עם הזמן התפתחו שלוש אסכולות צ'י קונג עיקריות, צ'י קונג לחימתי, צ'י קונג רפואי וצ'י קונג רוחני. הצ’י קונג הלחימתי ידוע כממריץ את הגוף והאנרגיה באופן שמשפר את הביצועים הגופניים, הכוח, המהירות, הרפלקסים, חוזק נפשי ועוד. הצ'י קונג הלחימתי מועדף על ספורטאים ולוחמים המעוניינים למקסם את היכולות הפיזיות שלהם ולהגיע למקסימום שלהם מבחינה תחרותית.

אמנות הצ'י קונג היא לא דת אלא מדע העוסק בעבודה עם האנרגיה של הגוף ושל היקום. נוצרים, מוסלמים, יהודים, טאואיסטים, הינדים, בודהיסטים או מאמינים מכל דת אחרת יכולים לשמור על אמונתם ובמקביל לתרגל צ'י קונג. השיטה דוגלת שכול בני האדם אחים ושכולם שווים בעיני הבריאה. לא משנה הדת של העוסק בצ'י קונג כדי שהוא יוכל לחוות את תחושות האהבה, האושר, השמחה, האדיבות, והסלחנות בעת התרגול.